קאנדי קראש בארגון 

סירטון ביוטיוב שהופץ לאחרונה, מציג עולם צבעוני ומאושר בדמות בחורה המתהלכת ברחוב באופן שיגרתי וצעדייה מלווים בציורים ובקולות עידוד של משחק ה"קאנדי קראש".

כל צעד שלה מלווה בדגיגונים צבעוניים וקריאות התפעלות: "טעים!", "מדהים!" "מהמם!".

לכאורה, עוד עדות לשיגעון העונתי, שמצטרף לאין ספור כתבות במדיה המודפסת והאלקטרונית על משחק המחשב הפופולרי.

ברצוני להציע נקודת מבט שונה על המשחק והשפעתו.

מה מניע את האנשים לשחק שוב ושוב? מהם האלמנטים המוטיבציונים של המשחק- ואם יש כאלה, מהו הרווח המשני של השחקן, מעבר לביטול זמן מונוטוני לכאורה?

א.  כללי המשחק (או – באיזה כוכב חיית בשנה האחרונה?)

          הכללים הם דיי בנאלים: על השחקן ליצור סדרות מאונכות או מאוזנות של לפחות 3 סוכריות מאותו סוג. כאשר נוצרת סדרה, הסוכריות מתנפצות. ארבע סוכריות ייצרו סוכריה עטופה שפיצוצה תגרום לתזוזה גדולה יותר של תור הסוכריות, סדרה של 5 סוכריות מאותו סוג ייצרו פצצה שתתפוצץ ברעש גדול וגרירתה תעיץ את התור. שילוב של פצצה עם סוכריה עטופה או פצצה אחרת תיצור תזוזה ופיצוץ היסטרי.

בכל שלב יש למלא משימה: למחוק את סוכריות הג'לי, לגרור פירות למטה והחוצה,

לזכות ב-X נקודות וכו'. לכל משחק "מחזור חיים". בתום 5 מחזורים, השחקן נדרש להמתין 25 דקות עד קבלת מחזור חיים נוסף (כלומר משחק אחד נוסף). לחלופין, הוא יכול לבקש ולחכות לעזרה מחברים שישלחו לו "חיים". אפשרות נוספת כרוכה בתשלום מינימאלי של כמה סנטים.

זהו הפן המסחרי של החברה, עליו לא אתעכב במאמר הזה.

ב.  על מוטיבציה ובני אדם

מוטיבציה, )דהיינו- "גורם המוביל אנשים לפעולה", או, הגורמים הנדרשים על מנת להניע אנשים לפעולה(, מושתתת על שלושה צרכים אנושיים בסיסיים.

 הגשמת צרכים אלו יובילו את הפרט לפעולה באופן עקבי, יצירתי ואמין ואלו הם:.

• הצורך להתייחסות ושייכות לסביבה: הצורך לקבל משוב חיובי מהסובבים, להיות מוערך, הצורך לקבל- valency, תוקף לרגשות ולהחלטות שלי.
• תחושת מסוגלות אישית: במילים פשוטות - הצורך להרגיש שאני טוב במה שאני עושה והיכולת להתמודד בצורה מספקת עם דרישות הפעולה.
• אוטונומיה ועצמאות: היכולת לקבל החלטות באופן עצמאי.

לצרכים הללו צרכים נלווים, וביניהם הצורך לקבלה ללא שיפוטיות, לתגמולים וחיזוקים חיוביים. אלה תורמים לא רק למוטיבציה אלא גם ל-wellbeing .

ג.  קאנדי קראש, פצצה של מוטיבציה

מבט על עקרונות המשחק מגלה את קיומם של הקריטריונים הנ"ל רובם ככולם:

• התייחסות והשייכות לסביבה כשאתה משחק בקאנדי, מתקיימים שני תהליכים

מקבילים:

האחד הוא- השחקן משחק לבד מול המחשב. עם זאת, כל צעד מזכה אותו במחמאות וקריאות עידוד הנעות בין "טעים"- tasty, לdelicious -  ועד awesome.

כדי להבין את טיב ההשפעת הקריאות יחד עם כמה חברים כיבינו את הקול ושיחקנו ללא כל תגובה קולית. התחושה המשותפת הייתה של מונוטוניות וצמצום העונג.

השני – והמקביל הוא קיום שחקנים וירטואלים של אותו משחק.

בין אם אתה משווה את עצמך אליהם ובין אם לאו, אתה מודע להיותך שייך לקהילה ענקית של שחקנים אשר בנוסף יש באפשרותם להעניק לך מחזורי חיים.

משחק אחר של אותה חברה אשר לו שחקנים בודדים מהנה ומרגש הרבה פחות . ניסינו. תנסו גם אתם.

• מסוגלות האישית (קומפטנטיות): בקאנדי לעולם לא תקבל נזיפות או כל תגמול שלילי. גם אם תתקע במשך חודשים באותו שלב, תמיד תוכל לנסות שוב. המשחק הוא לגמרי חסר שיקול דעת ולכן גם אם לא תצליח אלפי פעמים, תמיד תוכל לנסות שוב ותמיד תזכה בתגובת "מד- הים!!!" אם תנפץ פצצה. כמו בשיר "מלך העולם", לא משנה מה, בשביל הקאנדי אתה תמיד מלך.
• אוטונומיה: אתה מקבל החלטות בעצמך, ואף אחד לא מפקח על ההחלטות שלך. אפילו בהחלטות הכי טפשיות, אין לאחרים גישה למשחקך. אתה יכול להפסיק בכל עת, להמשיך מחר או לא (אלא אם כן אתה מכור, אבל זה דיון אחר). אתה גם יכול לבקש מחברך לשחק במקומך או לעזור לך לפתור את המשימה.

ד.  קאנדי "קראש" והשאלה האירגונית

האם המרכיבים המוטיבציונים של הקאנדי קראש הנם אידיוסינקראטים לעולם הוירטואלי של המשחקים? האם הסרטון ביוטיוב הוא דמיוני או שמא מעט מטאפורי?

אילו היה מובטח למנהל בעבודה כי אימוץ ארגז כלים פשוטים ונגישים יפעלו על עובדיו באותה נמרצות בה הם פועלים במשחק, האם הוא היה מאמץ אותם? ללא ספק.

ואם כן, כיצד לבודד את הכלים הללו, כיצד להעתיק  את "חומרי הגלם" לספרת הארגון?

התשובה היא- זה פשוט וזה אפשרי. הכיצד?

אוהו. לקבלת תשובה, אנא חזרו אלי יותר מאוחר. אני עסוקה בשלב ה160 בקאנדי.

ובמשך כתיבת שורות אלו יש לי 5 מחזורים חדשים.